נעים מאד,
שמי אבנר הולדנגרבר ואני מלמד מתמטיקה בדרכים לא שגרתיות. המסע שלי בחיים הוא לסייע לכמה שיותר אנשים לעשות שלום עם המתמטיקה. כמורה, דור רביעי למשפחה של מורים, ניחנתי במתנה שמאפשרת לי ללמד מנעד רחב ביותר של תלמידים, ילדים או מבוגרים, מתקשים או מחוננים – לכולם מכנה משותף – הם מחפשים לעשות לעצמם סדר בעולם הזה שנקרא מתמטיקה, חלקם אוהבים ללמוד, חלקם חייבים ללמוד – אך לכולם יש את הניצוץ הזה בעיניים ברגע שההבנה נופלת עליהם והפשטות היפה של המתמטיקה הופכת למובנת עבורם.
כיום אני מורה בתיכון הכפר-הירוק ומלמד שיעורים פרטיים וקבוצות למידה בסטודיו קראפטולה. למעלה משני עשורים אני מלמד בתיכונים ובמסגרות אחרות, מגיש לבגרות, מכין תלמידים לחטיבת הביניים ומלמד גם ילדים בגילאי יסודי ובכל רמות הלימוד. ניסיון ההוראה שלי כולל עבודה עם ילדי חינוך מיוחד, פרויקטים ארציים ועירוניים.
בכל מפגש עם תלמידים, מעבר להיותי מורה, אני שואף להיות עבורם גם מדריך, מאמן ויועץ, ולפעמים גם חבר, אח גדול או הורה. אני משתדל כמה שיותר ללמד בשיטות חווייתיות במטרה להעביר את החומר דרך מגוון החושים. במהלך שנת הלימודים אני מקיים מרכז למידה שבו נפגשים תלמידים ברמות שונות ללמוד לבד במרחב משותף, בחופשת הקיץ מתקיימים לימודים לקראת שנה הבאה בעיקר עבור התלמידים העולים מהיסודי לחטיבה, ובחופשות החגים והקיץ אני מקיים סדנאות וקייטנות של מתמטיקה יצירתית שנקראות "מתמטיקה בידיים" המביאות לידי ביטוי את הקשר המופלא שבין המתמטיקה לאמנות ויצירה.
אני אדם מאד דיגיטלי, חשוב לי להכיר לתלמידי כלים שנמצאים בהישג יד, אשר מוסיפים רובד דינאמי והקשר רחב, מעוררים עניין וסקרנות ובכך תורמים להעצמת החוויה וההבנה שלהם. אני בעצמי תלמיד נצחי, אוהב ללמוד כל כלי חדש שאני שומע עליו ונמצא בחקירה וחיפוש מתמידים אחר חידושים הקשורים באופן ישיר או עקיף לתכנים המתמטיים שאני מלמד. במהלך השיעורים אני עושה שימוש באפליקציות, משחקים, לוח גרפי, איורים, אנימציה, ומלמד גם גיאומטריה ממחושבת.
כבר קרה שתלמידים שאלו אותי: “למה אתה מורה למתמטיקה? לך תהיה מאייר או סטנדאפיסט”
ולכך אני עונה "למה או?" כי דווקא בכיתה אני זוכה להיות גם מורה גם סטנדאפיסט וגם מאייר.
התשובה הכי פשוטה וישירה היא כי זה כיף לי, לא הייתי רוצה לעשות משהו אחר. המתמטיקה היא מאד יפה בעיני, זוהי שפה אוניברסלית בה כתובה המציאות, יש בה צדדים נסתרים – חלק עצום ממנה אני בכלל לא מבין ונמצא בתהליך למידה מתמיד שמרגיש כמו גילוי עולמות חדשים. אני יודע שרבים מקשרים את המתמטיקה לסבל ושעמום – אני לא מאשים אותם. אבל אם מניחים בצד לרגע את הפרדיגמה הזו, המתמטיקה מתגלה כאוקיינוס של ידע שרק מחכה להתגלות, חלקו הגדול עדיין לא והחלקים שכבר התגלו שופכים אור על תופעות חיים בלתי צפויות, עוסקות בשאלות פילוסופיות של יש ,אין ואינסוף ומסתירות צורות ותבניות שמרוממות את הנפש. כן, אני גאה לומר שזה מאד מרגש אותי .
ברמה האנושית אני מרגיש שיש לי משהו ייחודי לתרום, באופן ההוראה שלי, בדרך המרגיעה וההוליסטית שרואה כל תלמיד בגובה העיניים, בייעוץ ועזרה בבחירת מסלולים וגם בהתמודדות עם רגעים והחלטות קשות. יעידו על כך מאות מתלמידי בעבר ובהווה – שיש בי את היכולת לעורר את הסקרנות הטבעית, להגיע לכל תלמיד, להבין את אופן החשיבה שלהם, לראות, לשקף ולייעץ להם בדרכם להצלחה ולעזור להם לעשות שלום עם המתמטיקה.
.ולגבי השאלה שבכותרת, ובכן, לא רק מתמטיקה – אני גם משלב אמנות בסטודיו, מפתח תכנים להוראת אנגלית, מאייר, ממציא משחקים ו MAKER.
אדם יקר אמר לי פעם: "אם ברצונך להיות מאושר בעבודה – עשה מה שאתה מוכן לעשות אפילו בחינם ואז תמצא מישהו שידע להעריך אותך ולשלם לך על כך." המשפט הזה ליווה אותי במשך השנים ועזר לי לשאוף למקומות בהם אני חש סיפוק ומשמעות, והוביל אותי בשנת 1999 בגיל 23 להתחיל ללמד מתמטיקה.
התחלתי את דרכי בחיפוש אחר מקור הכנסה כסטודנט לכלכלה באוניברסיטת חיפה, לאחר שניסיתי להיות איש מחשוב, שומר ומנעולן, התחלתי ללמד באופן פרטי ילדים ביסודי, למשך תקופה מסוימת הייתי גם מדריך פסיכומטרי. לנצח שמורה אצלי בלב התלמידה הראשונה שלי – ילדה בת 9 מחיפה, דוברת צרפתית, שאמא שלה בטחה בי ודרכה גיליתי שזה הדבר שאני רוצה לעשות כל חיי.
מייד עם סיום התואר התחלתי לעבוד כמורה למתמטיקה בבית-הספר לחינוך מיוחד "הבית של תמר" בקיבוץ בשרון. היה זה בית ספר אינטימי מאד, אשר שאב אותי עמוק לתוך עולם החינוך. ובו זכיתי לקדם ולעורר השראה בדורות של תלמידים שבמקום אחר אולי היו נחשבים ללא מוצלחים או חסרי סיכוי. שם גם הכרתי לעומק את הקשת של לקויות למידה והפרעות קשב ודרכי ההתמודדות עימן. כיום, רבים מתלמידיי הראשונים כבר בעלי תואר אקדמי, חלקם הורים, חלקם יזמים, ואני נהנה מאד שחלקם הגדול שומרים איתי על קשר עד היום, בזכות מהפכת הרשתות החברתיות.
בהמשך דרכי לימדתי בפרוייקט ארצי בעשרות בתי ספר – כשבכל בית ספר הייתה לי כיתה אחת של תלמידים מתקשים בסכנה לנשירה, הייתה זו עבודה מאתגרת שדרשה המון גמישות אך מאד מתגמלת רגשית, לי ולתלמידי.
משנת 2014 ועד היום, אני מורה בכפר הנוער החקלאי הכפר-הירוק. אני ללא ספק מרגיש שם בבית, חולק עבודה עם צוות מדהים, מערכת ערכית וזוכה לפגוש תלמידים ותלמידות שמעשירים את עולמי ממש כמו שאני מקווה שאני מעשיר את עולמם.
אני בן 47, גר בתל אביב, אבא לשני ילדים תום בן 14 וליבי בת 11, נשוי לבת-יה, אמנית ויוצרת שגם עוסקת בתחום ההוראה והחינוך וגם אחראית לרעיון ולביצוע של האתר היפה הזה. יחד הקמנו את סטודיו קראפטולה שבו אנו פועלים בנפרד וגם יחד.
אנחנו פועלים בשיתוף בתחומים של אמנות והוראה וגם מתפתחים יחד בכיוונים עצמאיים. בנוסף אני גם אוהב מוסיקה ומנגן בהרכב, וכמובן משלב את החקירה מתממטית למוסיקה אמנות ומתמטיקה.
תגובות מהורים ותלמידים:
